פסק-דין בתיק עת"מ 34222-03-10

העתירה והסעד המבוקש

1.         לפני עתירה שהגישו פול סליפטי (להלן: " העותר") וג'ין סליפיטי (להלן: "העותרת") למתן צו על תנאי להורות לשר הפנים (להלן: "המשיב") לשדרג את מעמדה של העותרת למעמד קבע. זאת על-פי נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי נוהל מס' 5.2.0008, (להלן - הנוהל). העותר הגיש בקשה לאיחוד משפחות בשנת 1997 אשר אושרה בסוף שנת 1999. מיום הגשת הבקשה ועד ליום הגשת העתירה (ביום 21.3.2010) חלפו מעל שתיים עשרה שנה, ושהייתה של העותרת בישראל עד היום היא מכוחם של התרי המת"ק המתחדשים מידי שנה. המשיב מנמק מצב זה בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת השעה) התשס"ג (2003) (להלן : "חוק הוראת השעה") (נספח ע\5 לעתירה), המונע שידרוג מעמד של בן זוג זר תושב האיזור בתקופת תוקפה של הוראת השעה וטוען כי מניעה זו חלה גם בעניינם של העותרים. העותרים, מנגד, טוענים, כי אי שדרוג מעמדם נעוץ באופן טיפולו הרשלני של המשיב בטיפול בבקשה, וכי במהלך כל התקופה ננקטה סחבת בטיפולו של המשיב בבקשתם.

הרקע העובדתי לעתירה

2.         העותר הינו אזרח ישראלי ונושא תעודת זהות ישראלית. העותרת הינה ילידת בית לחם ובשנת 1997 נישאה לעותר. לבני הזוג נולד ילד בשנת 1998. העותרת מצויה זה למעלה משתיים עשרה שנים בהליך איחוד משפחות עם העותר. ביום 12.11.97 הוגשה בלשכת המשיב בירושלים בקשת העותר למתן מעמד עבור העותרת, מכוח נוהל איחוד משפחות. ביום 26.11.97 נדרשו העותרים, הן טלפונית והן בכתב, להמציא מסמכים נוספים בתמיכה לבקשה, בנוגע למקום מגוריהם. מבדיקה אצל המשיב מאוחר יותר עולה, כי אין אינדיקציה להמצאת המסמכים שנדרשו על ידי העותרים, אף כי קיים קושי עובדתי להכריע בטענה זו, כמוסבר להלן.

3.         ביום 21.10.99 שלחו העותרים מכתב לבירור מצב הטיפול בבקשתם אשר נתקבל במשרדי המשיב ביום 24.10.99. ביום 25.10.99 נשלח לעותר מכתב המשיב ובו דרישה נוספת להמצאת מסמכים לתמיכה בבקשתו, בין היתר בנוגע למקום המגורים וחשבונות שוטפים המוכיחים אותו. לטענת המשיב, המכתב חזר מהדואר בציון "לא נדרש". ביום 23.11.99 נשלח לעותר מכתב על אישור בקשת איחוד משפחות. ביום 16.12.99, הוענק לעותרת אשרת ישיבה ארעית מסוג א\5 בתוקף לשנה עד ליום 16.12.00.

4.         ביום 12.10.00, כחודשיים טרם פקיעת אשרת הישיבה, פנו העותרים בבקשה נוספת להארכת האשרה (להלן גם " המת"ק"). ביום 6.3.01 נשלח מכתב לפיו אושרה הבקשה להארכת אשרת הישיבה הארעית. אולם, בפועל, רק ביום 17.4.01 הוארכ אשרת הישיבה מסוג א\5, עד ליום 15.12.01.

5.         ביום 17.10.01, שוב חודשיים, טרם פקיעת תוקף אשרת הישיבה ועל פי הנוהל, התייצבו העותרים במשרדי המשיב והגישו בקשה נוספת להארכת האשרה. גם הפעם, רק ביום 30.5.02, הוארכה אשרת הישיבה מסוג א\5, לשנה נוספת.

6.         אין חולק, כי העותרים מקיימים את מרכז חייהם בירושלים יחד עם בני משפחתם, מתגוררים בעיר ועובדים בה.

7.         ביום 29.9.2008, פנו העותרים למשיבה בבקשה לשדרג את מעמדה של העותרת למעמד של תושב קבע. התשובה שהתקבלה ע"י המשיב ביום 4.11.2008, כי לא ניתן לשדרג את מעמדה של העותרת וזאת בהתאם לחוק הוראת השעה. על כך השיגו העותרים בפני נציג השגות לזרים (ע\6), השגה זו נמחקה ביוזמת העותרים זאת מן הטעם שעל עניינה של העותרת חלות הוראות חוק האזרחות, זאת שעה שסמכות הועדה מוגבלת לרשימה סגורה של סעיפים ספציפיים בחוק הכניסה לישראל (ע\7).

עיקר טענות העותרים

8.         לטענת העותרים, שהותה של העותרת כיום בישראל נובעת מתוקף ישיבה ארעית רצופה שלה בישראל במשך למעלה מעשור, ישיבה המתאפשרת מכוחם של התרי מת"ק המתחדשים כל שנה. לטענתם, העותרת עונה על תנאי הנוהל וכן על הדרישות והאישורים הרלוונטיים של גורמי הביטחון ולפיכך היא זכאית לשדרוג מעמדה על פי הנוהל.

9.         עוד טוענים העותרים, כי טיפולו של המשיב בבקשות העותרים מתאפיין ב"רשלנות פושעת". לדבריהם, מדובר בעיכובים בלתי מוצדקים מצידו של המשיב, מיום הגשת הבקשה הראשונה לאיחוד משפחות, עיכובים שיש בהם משום רשלנות רבתי ואדישות לבקשת העותרים. זאת, לטענתם במיוחד, משום שהמשיב לא פעל על פי הנהלים, שהוא עצמו קבע, לגבי לוחות זמנים בטיפול בבקשות העותרים. לטענתם, חריגת המשיב מאותם מועדים, היא אשר בסופו של יום, שיבשה את יכולתה של העותרת לבוא בגדרי החריגים לחוק הוראת השעה, צריכה לשמש כנגדו.

10.       העותרים גם מבקשים להדוף את טענת השיהוי בהגשת העתירה שמעלה המשיב. לטענתם, הם פנו אל המשיב בבקשה לקבלת תעודת זהות ביום 29.09.08. החלטת המשיב ניתנה ביום 4.11.08. בתגובה זו הודיע להם המשיב את עמדתו, כי בעקבות התיקון לחוק הוראת השעה, לא ניתן לשדרג את מעמדה של העותרת. בעקבות כך, פנו העותרים ביום 23.3.09 אל ועדת ההשגה לזרים, אשר ביום 13.5.2009 נתנה החלטתה למחיקת ההשגה מחוסר סמכות. בעקבות החלטה זו עתרו העותרים לבית משפט ביום 21.3.2010 .

11.       העותרים טוענים, כי עקב מחדלי המשיב בטיפול בבקשה ובהתחשב בעובדה שכתוצאה מן העיכוב בהגשת העתירה לא נגרם נזק לצדדים שלישיים, הרי שאין לתת משקל לשיהוי בהגשת העתירה. לטענתם, בשקלול מכלול הנסיבות ובראשן השהוי הניכר מצד המשיב בטיפול בבקשתם הוא זה שהביא לפגיעה קשה בתא המשפחתי של העותרים ובזכות החוקתית שלהם ושל בנם שהוא אזרח ישראלי, לחיי משפחה.

עיקר טענות המשיב

12.       עמדת המשיב הינה, כי דין העתירה להדחות מחמת שהוי כבד, שכן העתירה הוגשה בחלוף כשנה וארבעה חודשים ממועד ההחלטה הנתקפת. בעניין זה מדגיש המשיב כי החלטתו הרלוונטית ניתנה ביום 4.11.08 ואילו העתירה הוגשה ביום 21.3.10. המשיב מוסיף וטוען כי העותרים אמנם הגישו השגה לוועדת השגה לזרים ביום 23.3.09, אך בקשה זו נמחקה לבקשת העותרים עצמם ביום 13.5.09, מחמת חוסר סמכות. גם בהתעלם מתקופה זו מדגיש המשיב, כי העתירה הוגשה בחלוף למעלה משנה לאחר נתינת ההחלטה המינהלית הנתקפת.

13.       לגופו של עניין, טוען המשיב, כי יש לו שיקול דעת רחב לעניין מתן רישיונות ישיבה לזרים בתחומי ישראל. במסגרת שיקול דעת זה, נקבע, בין היתר, הנוהל המתווה הליך מדורג למתן מעמד בישראל לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי. מאחר שהעותרת היא במקור תושבת האזור, חל לגביה חוק הוראת השעה. סעיף 4(1) לחוק, קובע כי תושב אזור שיש ברשותו אשרת שהייה בישראל, בעת כניסת הוראת השעה לתוקף (12/5/02), ניתן להאריך את אשרת השהייה הקיימת ברשותו אך לא לשדרג את מעמדו. סעיף 4(2) לחוק, קובע, כי במקרים שבהם מדובר בבקשות לקבלת מעמד שטרם הוכרעו, ניתן להעניק למבקש היתר שהייה זמני אך לא לשדרג את מעמדו.

14.       כתולדה מהוראת החוק וממועד קבלת החלטת הממשלה (12.5.02), אשר עוגנה בחוק הוראת השעה, כמועד הקובע המונע את המשך השידרוג, לא משודרג מעמדו של מועמד לקבלת רישיון לישיבת קבע, שהוא במקור תושב האיזור, והוא נותר במעמד שניתן לו, טרם המועד הקובע. המשיב מציין, כי הוראה זו חלה גם לגבי העותרת, שכן עד למועד הקובע, חלפו בעניינה רק כשנתיים וחצי ממועד קבלת האשרה הראשונה למעמד ארעי ועד למועד הקובע. זאת, שעה שעל פי הוראת הנוהל ניתן היה לשדרג את מעמדו של בן זוג זר, רק בחלוף 4 שנים שבהם היו ברשותו אשרות תושב ארעי מסוג א/5 מתחדש.

15.       המשיב טוען עוד, כי לא חלו בעניינה של העותרת טעויות או עיכובים בלתי מוצדקים מצידו. לעמדתו, הבקשה הראשונה של העותרים אושרה ביום 23.11.99 וביום 16.12.99 נרשמה העותרת במעמד ארעי מסוג א/5. בקשת ההארכה האחרונה, בטרם ניתנה החלטת הממשלה, הוגשה ביום 17.10.01 ואושרה כעבור 4.5 חודשים, לאחר קבלת מסמכים שנדרשו מהעותרים ולאחר עמדות הגורמים הרלוונטיים. לעמדתו, תקופה זו סבירה ביותר ובוודאי שאינה מצביעה על עיכוב או טעות בלתי מוצדקים.